עוד מאז שהייתי ילד מאוד אהבתי כלבים.

החל בללטף כל כלב שעובר ברחוב (או בגינה, או בחצר ממול) – וכלה בלהביא הביתה גורים נטושים שמצאתי ליד בית הספר.

תמיד רציתי שיהיה לי כלב, אבל ההורים שלי לא היו מוכנים בשום אופן.

מה עשיתי? הלכתי להתנדב בכלביות!

טיפחתי ואימנתי להקה שלמה של כלבים בכלביה במשך מס’ שנים, למדתי את השפה המיוחדת שלהם, וככל שעבר הזמן רק אהבתי והתחברתי אליהם יותר (ואם שאלתם, לא, עדיין ההורים שלי לא רצו כלב).

בשלב מסוים החלטתי שאני מאמץ כלב ויהי מה, עברתי לגור בחווה, והבאתי לי גור מתוק. בהתחלה ההורים שלי כעסו, אבל עם הזמן הם למדו לקבל ולאהוב אותו.

“רוגע”

הגור המתוק היה “רוגע” (ככה קראו לו) בורדר קולי מדהים. 

הוא לימד אותי המון, גם על עצמי וגם על כלבים, ואני חייב לו לפחות חצי מיכולות התקשורת הכלביות שלי.

מאז שרוגע הגיע אליי, הרגיש לי הכי טבעי ללמוד בצורה מקצועית את התחום שאני כל כך אוהב ומכיר, רציתי להיות תמיד עם כלבים ואפילו לעבוד איתם, ולכן המשכתי ללימודי כלבנות שזה כמו אילוף רק רמה גבוהה יותר, והתמחתי במיוחד בתקשורת כלבית.  

אחרי הקורס התחלתי ללמד אנשים לתקשר עם הכלבים שלהם – ולעזור להם לתקשר עם הכלב, גם בבתים של אנשים, וגם בבתי ספר – הייתי מביא את רוגע, ומלמד את הילדים על חברות, תקשורת וכבוד הדדי.

בזמן שחלף פגשתי עשרות כלבים של משפחות שרצו לתקשר נכון עם הכלבים שלהם, ולפתור הפרעות התנהגות (לדוגמא – פיפי, נשכנות, בריחות, נבחנות) בצורה נכונה ומתוך הבנה לעומק של הכלב.

חלק מהכלבים היו נהדרים עם המשפחות שלהם והיו צריכים רק דיוקים קטנים, וחלקם היו זקוקים יותר לתהליך עם ליווי אישי והכוונה,וכשהבנתי את זה,  החלטתי, שהיעוד שלי יהיה לתרגם – ללמד כלבים מה הבעלים אומר, ולא פחות חשוב – ללמד בעלים מה הכלב שלהם מספר.

והאמת? מדהים לראות עד כמה כל בעיה פשוטה לפתרון ברגע שמתקשרים אחד עם השני.